Bikourim
Daf 3a
משנה: אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע י֨י לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ. וְאִם הָֽיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל מֵבִיא וְקוֹרֵא. וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם. וְאִם הָֽיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ.
Traduction
Les suivants offrent les prémices sans réciter la formule d’usage: le prosélyte, ne pouvant dire les mots: ''Que l’Eternel a juré à nos ancêtres de nous donner'', (puisque ses ancêtres n’étaient pas juifs). Lorsque sa mère était une juive, il peut réciter cette formule en apportant l’offrande. De même, si en disant la prière il est seul, il dira: ''Dieu des ancêtres d’Israël''. Dans la synagogue, il dira: ''Dieu de vos pères''; mais si sa mère avait été juive, il dira: ''Dieu de nos ancêtres''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלו מביאין ולא קורין. הפרשה:
הגר מביא ואינו קורא וכו'. והמסקנא בגמרא דהגר מביא וקורא ואפילו לא היתה אמו מישראל לפי שיכול לומר אשר נשבע לאבותינו שהשבועה היתה לאברהם והוא נקרא אב המון גוים לכל העולם וכן בתפילה אומר הוא אלהי אבותינו:
הלכה: וְאֵילּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵא תְּרַוֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בִּבְנֵי קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה הִיא מַתְנִיתָא. וּבְנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה מְבִיאִין וְקוֹרִין. דִּכְתִיב לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא מָה טַעַם אָֽמְרוּ הָאֶפִּיטְרוֹפִּין וְהָעֶבֶד וְהַשָּׁלִיחַ וְהָאִישָּׁה וְטוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגֻינוֹס מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. שֶׁהַגֵּר הֲרֵי אָמוּר בַּפָּרָשָׁה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק תִּיפְתָּר בְּהָהֵן גֵּר דְּהָכָא בִּבְנֵי קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה. וּבְנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה מְבִיאִין וְקוֹרִין.
Traduction
R. Yona et R. Yossa disent tous deux au nom de R. Samuel bar R. Isaac que notre Mishna (disant que les uns offrent les prémices sans réciter la formule) parle même des fils du Kéni, le beau père de Moïse. Mais est-ce que ceux-là ne doivent pas réciter la formule, puisqu’il est dit d’eux (Nb 10, 29): Viens avec nous et nous te ferons du bien? (Puisqu’ils ont eu part à la Palestine, (Jg 1, 16), ils peuvent réciter cette formule; donc il s’agit ici d’autres prosélytes). En effet, dit R. Hiskia au nom de R. Eliézer, ce n’est pas ce que l’on n’a pas voulu dire; mais lorsqu’on a dit (§ 5) que le tuteur des mineurs, l’esclave, l’envoyé, la femme, l’hermaphrodite, ou l’androgyne, offrent les prémices sans la récitation, il ne saurait être question du prosélyte, cité dans cette même formule. Aussi, dit R. Samuel bar R. Isaac, il peut s’agir de prosélytes semblables à ces kénites dont on vient de parler, lesquels en offrant les prémices font la lecture.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בבני קיני תותן משה היא מתניתא. הא דקתני אם היתה אמו מישראל מביא וקורא דמשמע ליה דבגר הראשון קאמר וקשיא היאך נישאת בת ישראל לאביו הנכרי ומשום הכי מוקי לה כגון שהיה אביו מבני קיני חותן משה שנתגיירו ונשאו בת ישראל:
ובני קיני חותן משה מביאין וקורין. קושיא היא היכי מצית לאוקמה בכה''ג והא בני קיני מביאין וקורין בעצמן הן והכי תני בתוספת' משום דכתיב לכה אתנו והיטבנו לך ודריש בספרי שנתנו לו ולבניו דושנה של יריחו ויש להם חלק זה בארץ וא''כ אפי' אין אמו מישראל מביא וקורא:
לא אמר כן. דמילתיה דרב שמואל בר יצחק איתמר לפרש להאי סיפא דמתני' ואקשו עלה אלא על מתני' דלקמן איתמר דתנינן האפיטרופין וכו' ומפרשינן מה טעם אמרו וכו' וכלומר דמנא לן דאשר נתת לי ה' אתא למעוטי להני דילמא למעוטי לגר שאין לו חלק בארץ וקאמר לפי שהגר הרי אמור בפרשה כלומר כבר אימעוט בקרא דלעיל אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ולפיכך האי קרא אשר נתת לי למעוטי להני הוא דאתא ועלה קאמר ר' שמואל בר רב יצחק תיפתר בההן גר דהכא בבני קיני חותן משה וא''כ מקרא אשר נתת לי לא אימעוט דנטלו איזה חלק בארץ ואקשו עלה ובני קיני וכו' כדלעיל ומ''מ קשיא סיפא דמתניתין וקאמר ר' יוסי דקיימה ופירשה בנימין בר עשתור לפני ר' חייא דבגוי שבא בעבירה על בת ישראל היא מתני' ובנו נתגייר והרי אמו מישראל:
3a פְּשִׁיטָא הָדָא מִילְתָא. הִפְרִישׁ בִּיכּוּרִין חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין לֹא קָֽדְשׁוּ. מָה פְלִיגִין. בַּתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וּבְפֵירוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר לֹא קָֽדְשָׁה. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא קָֽדְשׁוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר קָֽדְשׁוּ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שֶׁכֵּן אִם עָבַר וְתָרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שְׁמַעְנָן פֵּירוֹת הָרָעִים חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת. שְׁמַעְנָן פֵּירוֹת הָרָעִים חַייָבִין בְּבִיכּוּרִים. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי יוֹסֵי. אֵין מְבִיאִין מִן הַצִּיפּוֹרְנִן וּמִן הַבֵּישָׁנִין וְאִם הֵבִיא לֹא קָֽדְשׁוּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְתַנֵּיי תַּמָּן תְּאֵנִים סוֹכוֹת מְנוּקָּבוֹת עֲנָבִים מְאוּנָּקוֹת וּמְעוּשָּׁנוֹת אֵין מְבִיאִין. אֲבָל מְבִיאִין מִן הַתְּאֵנִים בְּנוֹת שֶׁבַע וּמִן הָעֲנָבִים הַלַּבְלוֹנִיּוֹת. מִן הַמּוּבְחָר הֵן. וְתֵימַר אֲבָל אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהֵן בַּסּוֹף לֹא יָבִיא.
Traduction
Il est évident que si l’on a employé, comme prémices, d’autres produits que ceux des 7 espèces privilégiées, la consécration n’est pas réelle. La discussion a seulement lieu en cas de prémices offertes à l’aide des dattes de montagnes ou des fruits de vallées (pour savoir s’ils deviennent sacrés ou non); selon R. Zeira ou R. Assa au nom de R. Eliézer, la consécration ne sera pas effective. R. Ila dit au nom de R. Ame que R. Yohanan et R. Simon b. Lakish discutent à ce sujet: selon le premier, ils ne seront pas consacrés; selon l’autre, ils les seront. R. Yona dit que R. Simon b. Lakish a ce motif: c’est que, pour l’oblation, en cas de fait accompli d’un prélèvement du mauvais pour libérer le bon, l’oblation sera valable; il en sera de même pour ces prémices, quoique d’ordre inférieur. Cela n’est pas analogue, répliqua R. Yossé; car les mauvais fruits sont aussi soumis à la dîme, tandis qu’ils ne servent pas pour les prémices. Un enseignement vient confirmer l’avis de R. Yossé, puisqu’il est dit: on ne doit pas offrir les prémices à l’aide des fruits venant de Sephoris (colline), ou de ceux de Bet-Shean (en vallée); et en cas de fait accompli, l’offrande sera nulle. En effet, dit R. Zeira, on a dit là: On n’offre pas de prémices à l’aide de figues couvertes ou trouées, ni avec des raisins poudreux ou enfumés (15)Cf. Sheviit 2, 2., mais on les offrira par des figues ou des raisins égouttant de leur liquide. Puisque ces dernières sortes sont les meilleures, à quoi bon dire qu’il est cependant permis d’en user? —N’est-ce pas évident? c’est que répond R. Aba Maré, on aurait pu supposer qu’il n’est pas permis de les employer en prémices, parce que ces fruits mûrissent en dernier (c’est pourquoi il a fallu dire qu’on les emploie à cela).
Pnei Moshe non traduit
פשיטא הדא מילתא וכו'. דבהא כ''ע לא פליגי דאף בדיעבד לא קדשו דלא איתרבי מקרא אלא שבעת המינין דוקא ובמה פליגין לקמן בתמרים שבהרים וכו' דר' זעירא וכו' וכן ר' אילא קאמר בשם רבי אמי דפליגי בהו ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
רבי יוחנן אמר לא קדשו. דגלי קרא זית שמן מן המובחר בדוקא וה''ה לשאר פירות שנתחייבו בביכורים שיהו מן המובחר דוקא:
טעמא דרשב''ל. שכן גם בתרומות ומעשרות הוא כך דמצוה לתרום מן היפה על הרע ואם עבר ותרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה כדתנן לעיל בסוף פ''ב דתרומות:
אמר ר' יוסי. וכי ילפינן בכורים מהן לענין זה דאנן שמעינן שפירות הרעים חייבין מיהת במעשרות אבל היכן שמענו שהפירות הרעים חייבין בביכורים בתמיה:
מתניתא. הך ברייתא מסייעא לר' יוסי דתני בהדיא דאף בדיעבד לא קדשו:
מן הציפורנין. הגדילין בציפורי ולא מן הגדילין בבישן שהן גרועין:
ותניי תמן. ותני עלה בהאי ברייתא תאנים סוכות שיש בהן קוצים או מנוקבות א''נ סורות גרסינן שהן סורות מטעמן וענבים מאובקות באבק:
הלבלוניות. משם מקום א''נ שהן מלבלבין וצלולין ופריך מן המובחר הן ותימר אבל. בתמיה הן הן המובחרות ומאי אבל מביאין דקאמר ומשני ר' אבא מרי שלא תאמר הואיל והן דרכן שבסוף הן נגמרין ומאוחרין הן משאר הפירות לא יביא קמ''ל:
תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין מְבִיאִין תְּמָרִים אֶלָּא מִירִיחוֹ וְאֵין קוֹרִין אֶלָּא עַל הַכּוֹתָבוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר רִימּוֹנֵי עֲמָקִים מְבִיאִין וְקוֹרִין.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Gamliel dit (16)Tossefta sur Bikurim, 1.: On les offrira à l’aide de dattes de Jéricho (les meilleures de toutes), et l’on fera la lecture officielle en présentant les plus grosses. Selon R. Simon b. Eliézer, on peut même offrir des grenades de vallées, en les accompagnant de lecture.
Pnei Moshe non traduit
אלא מיריחו. שהן המובחרין ולכן נקראת יריחו עיר התמרים:
ואין קורין אלא על הכותבות. כלומר שכבר נגדלו וראוין לקרותן כותבות קורין עליהן הפרשה:
רימוני עמקים מביאין וקורין. ופליג אתנא דמתני' דתני אין מביאין כלל משום פרי שבעמקים:
Bikourim
Daf 3b
משנה: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אִשָּׁה בַת גֵּרִים לֹא תִינָּשֵׂא לִכְהוּנָּה עַד שֶׁתְּהֵא אִימָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים וַאֲפִילוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת עַד שֶׁתְּהֵא אִימָּן מִיִּשְׂרָאֵל. הָאֶפִּיטְרוֹפִּין וְהָעֶבֶד וְהַשָּׁלִיחַ וְהָאִישָּׁה וְטוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגֻינוֹס מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי י֨י.
Traduction
R. Eliézer b. Jacob dit (18)''Cf. Babli, Yebamot 57b; Mishna, Qidushin 4, 7 ( 77a).'': une femme qui est fille de prosélyte ne doit pas être épousée par un cohen, à moins que la mère fut juive; peu importe qu’elle soit fille de prosélyte, ou d’esclave affranchi, jusqu’à la dixième génération, on ne doit pas l’épouser, à moins que sa mère ait été juive. Le tuteur des mineurs, epitropo'', l’envoyé ou représentant, l’esclave, la femme, l’hermaphrodite atmhto'' et l’androgyne, offrent les prémices sans les accompagner de la lecture traditionnelle, puisqu’ils ne peuvent pas dire les mots: ''que tu m’as donné à moi, ô Eternel''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' אליעזר בן יעקב אומר וכו'. ובגמרא דקדושין אמרו דהבא לימלך לכתחילה מורין לו כר''א בן יעקב אבל בדיעבד אם נשא הלכה כר' יוסי דהתם דאף בת גר שנשא גיורת כשירה לכהונה:
מתני' האפיטרופין. של היתומי' בין שמינהו אביהם בין שמינוהו ב''ד:
והשליח. בגמ' מוקי לה שלקטן הבעלים בתחלה לשלחן ע''י השליח אבל אם לקטן והביאן הוא בעצמו לא ישלחן ע''י שליח שכבר נראו לקריאה ואינן ניתרין אלא בקריאה:
והאשה. היא עצמה אפי' מנכסיה אבל הבעל מביא מנכסי אשתו וקורא ואע''פ שאין לו בגוף הקרקע כלום דהתורה רבתה דכתיב אשר נתן ה' אלהיך לך ולביתך ואע''פ שמתה אשתו אחר שהפריש והוא בדרך מביא וקורא:
וטומטום ואנדרוגינוס. לפי שהן ספק אשה:
מביאין ולא קורין. שכל אלו אין יכולין לומר אשר נתת לי ה':
הלכה: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כו'. תַּמָּן תַּנִּינָן רִבִּי יְהוּדָה אָמַר בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר. וְכוּלְּהוֹן מִקְרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. כִּי אִם בְּתוּלוֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. רִבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר אוֹ אָבִיהָ אוֹ אִמָּהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עַד שֶׁיִּוָּֽלְדוּ בִקְדוּשַּׁת יִשְׂרָאֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד שֶׁיָּבִיאוּ בְּתוּלִים בִּקְדוּשַׁת יִשְׂרָאֵל. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן גִּיוֹרֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁנִּתְגַּייְרָה כְּשֵׁירָה לִכְהוּנָּה שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָֽדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הֶחַיּוּ לָכֶם וּפִנְחָס עַמָּהֶן. וְרַבָּנִיו הֶחַיּוּ לָכֶם לָעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (19)''(Qidushin 4, 6); même série, ib. ( 66a).'': Selon R. Juda, la fille d’un prosélyte même marié à une juive est considérée comme la fille d’un cohen profané (incapable de servir), et elle sera inapte à jouir des privilèges du sacerdoce, etc. (suivent 2 autres avis). Toutes les 3 opinions fondent leur avis sur un même verset (Ez 44, 22): Seulement des vierges de la race d’Israël, est-il dit. Or, R. Juda en conclut qu’il importe surtout que la mère soit juive: selon R. Eliézer, il importe peu que ce soit le père ou la mère (un des deux suffit); enfin, selon R. Yossé, il faut qu’il soit né à l’état de sainteté en Israël (c.-à-d. de père et mère déjà juifs au moment de sa conception). R. Simon dit: il s’agit de vierges qui sont arrivées à la puberté à l’état de juives (converties dès l’âge de 3 ans). On a enseigné en effet (20)''Babli, Yebamot 60b; Kidd. F. 78a.'', au nom de R. Simon, qu’une prosélyte âgée de moins de 3 ans et un jour qui s’est convertie au judaïsme peut épouser un cohen. C’est ainsi qu’il est dit (Nb 31, 18): Et toutes les enfants parmi les femmes qui n’ont pas cohabité avec un homme, conservez-les pour vous (elles pourront devenir plus tard vos épouses); or, comme Pinhas était parmi eux, cela indique que cette faculté était applicable aux cohanim. Quant aux autres sages, qui n’en tirent pas cette déduction, ils entendent par l’expression ''conservez-les pour vous'' la faculté d’en faire des esclaves, ou des servantes.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בפרק עשרה יוחסין בהלכה ו' וגרסינן שם להסוגיא עד סוף הלכה:
בת גר זכר כבת חלל זכר. דתנינן שם דפסולה לכהונה לעולם בתו ובת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות אבל בת בתו מישראל כשרה לכהונה שאפי' בת חללה עצמה מישראל כשרה לכהונה:
וכולהון. תנאי דפליגי לקמן בבת גרים מקרא אחד דרשו דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו להם כי אם בתולות מזרע בית ישראל וארבעה מחלוקת בדבר זה:
ר' יהודה אומר עד שיהא אביה מישראל. כצ''ל וכך הוא בקדושין שם משום דדריש מזרע עיקר זרע והיינו האב לאפוקי בת גר זכר ואפי' נשא ישראלית:
ר''א בן יעקב ס''ל מזרע מקצת זרע או אביה או אמה מישראל לאפוקי בת גר וגיורת שפסולה לכהונה:
ר' יוסי. עד שיולדו בקדושת ישראל שתהא הורתה של זו בקדושה לאחר שנתגיירו ואפי' היא בת גר וגיורת כשרה לכהונה:
רבי שמעון אומר. האי קרא לדרשה אחרינא קאתי והכי קאמר בתולות מזרע בית ישראל עד שיזרע ויבאו הבתולי' שלה בקדושת ישראל ולאפוקי אם נתגיירה יתירה על בת שלש לפי שעיקר גמר בתוליה הן בג' שנים שלימים אבל אם נתגיירה פחותה מבת שלש הרי הבתולים באו בקדושת ישראל כשרה לכהונה והכי תניא בהדיא בשם ר' שמעון גיורת וכו':
החיו לכם. ומשמע לכם לנשים והרי פנחס עמהן אלמא כשרה לכהונה:
ורבנן. קאמרי דהחיו לכם לעבדים ולשפחות קאמר ולא להבעל:
רִבִּי יָסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. וְכוֹהֲנִים נָהֲגוּ סִלְסוּל בְּעַצְמָן כְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. חַד כֹּהֵן נְסַב בַּת גֵּרִים. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ וְאַרְבְּעֵיהּ עַל סַפְסֵילָא. אָמַר לֵיהּ רַב בֵּיבַי לֹא כֵן אַלְפּוֹן רִבִּי הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ וְלֹא כֹהֲנִים נָהֲגוּ סִלְסוּל בְּעַצְמָן כְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר. אָמַר לֵיהּ וְעַל מִנְהָג לוֹקִין. אָמַר לֵיהּ אִין כָּךְ אַתְּ חֲמִי מְפַייֵס לִי וַאֲנָא מוֹקִים לֵיהּ. מָה דְקַייְמָא אָמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְהוּתְּרָה הָרְצוּעָה אַף אֲנִי מוּתָּר בָּהּ.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Yohanan que l’avis de R. Yossé peut servir de règle; seulement des cohanim l’ont négligée, adoptant l’avis de R. Eliézer b. Jacob. Un cohen ayant épousé une fille de père et mère prosélytes, on raconta le fait à R. Abahou, qui le fit courber sur un siège (en signe de condamnation aux coups de lanière). —Mais, lui dit R. Bivi, notre maître ne nous a-t-il pas enseigné que l’avis de R. Yossé prédomine? —C’est vrai, répondit-il, seulement les cohanim par négligence ont adopté l’avis de R. Eliézer. —Mais, objecta R. Bivi, peut-on punir l’infraction à un usage rabbinique? -En effet, dit R. Abahou, si tu veux me faire plaisir en n’infligeant pas de punition à cet homme, je te prie aussi de le relever du siège et d’enlever tout signe de menace. Après qu’il l’eut relevé, R. Bivi dit: puisqu’on a délié la courroie pour ne pas le frapper à cause de ce fait, je l’autorise aussi en principe.
Pnei Moshe non traduit
וכהנים נהגו סלסול. ומעלה יתירה בעצמן כר''א בן יעקב:
וארבעיה על ספסילא. הרביצו על הספסל להלקותו:
אמר ליה. רב ביבי ועל מנהג לוקין בתמיה:
א''ל רבי אבהו לרב ביבי ואם כך הוא את חמי מפייס לי. תראה עצמך כאלו אתה מפייס אותי שלא להלקותו ואנא מוקים ליה מן הספסל:
מה דקיימא. משקם הכהן הזה מן הספסל א''ל רבי הואיל והותרה הרצועה אף אני מותר בה לקיימה לאשה דהלכה כר' יוסי בדיעבד:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קִייְמָהּ בִּנְיָמִין בַּר עַשְׁתּוֹר קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בְּגוֹי שֶׁבָּא בָעֲבֵירָה עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הִיא מַתְנִיתָא. רִבִּי יוֹנָה לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא רִבִּי שָׁמַע לְאִילֵּין דְּבֵי בַּר עַשְׁתּוֹר דְּאִינּוּן גֵּרִים בְּנֵי 3b גֵרִים אוֹמְרִין אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. וְהָא תַנִּינָן אִם הָֽיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. הָא גְּרִים בְּנֵי גֵרִים לֹא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קִייְמָהּ בִּנְיָמִין בַּר עַשְׁתּוֹר קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. רִבִּי חִזְקִייָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא קִייְמָהּ בִּנְיָמִין בַּר עַשְׁתּוֹר קוֹמֵינָן. בְּגוֹי שֶׁבָּא בָעֲבֵירָה עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הִיא מַתְנִיתָא.
Traduction
R. Yossé dit que Benjamin b. Eshtor a déterminé devant R. Hiya b. Aba que notre Mishna parle d’un prosélyte né de l’union illicite d’un païen avec une juive. Selon R. Yona, ce n’est pas ainsi, et il a entendu dire par les disciples de l’école d’Eshtor que ces prosélytes fils de prosélytes peuvent dire aussi dans ladite formule: ''Dieu de nos ancêtres''. Mais, n’a-t-on pas enseigné que si la mère était une juive, le prosélyte pourra répéter cette formule, ce qui semblerait dire que c’est interdit aux prosélytes fils de prosélytes? Aussi R. Yossa dit que Benjamin b. Echtor a déterminé en présence de R. Hiya b. Aba, ou R. Hiskia au nom du même a fixé que notre Mishna parle du cas d'un prosélyte né de l’union illicite d'un païen avec une juive.
Pnei Moshe non traduit
ר' יונה לא אמר כן. דפירשה כך להא דקתני אמו מישראל גבי בכורים אלא מתוך שפירשה להך דגבי תפילה שמע לה וכך היה המעשה דרבי שמע וכו' ואומרים אלהי אבותינו ואקשינן עלה והא תנינן וכו' הא גרים בני גרים לא ועלה הוא דאתמר דאמר ר' יוסה וכו'. וכלומר דהא בר עשתור גופיה שהוא מבני גרים פירשה להך דאמו מישראל כך וא''כ בגרים בני גרים לא היה להן לומר אבותינו:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִימַעֲשֶׂה בְּמִשְׁפָּחָה בְדָרוֹם שֶׁהָיוּ קוֹרִין עָלֶיהָ עִרְעֵר. וְשָׁלַח רִבִּי אֶת רוֹמַינוּס לִבְדָקָן וּבָדַק וּמָצָא שֶׁנִּתְגַּייְרָה זְקֵנָתָהּ פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְהִכְשִׁירָהּ לִכְהוּנָּה. רַב הוֹשַׁעְיָא אָמַר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִכְשִׁירָהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. הָכָא דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה רִבִּי יוּדָא מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְלָד בּוֹגֶרֶת כָּשֵׁר שֶׁהוּא בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה. וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. וְדִכְוָותָהּ כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה וְלֹא גִיּוֹרֶת. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. הָתִיב רִבִּי הוֹשַׁעְיָא הֲרֵי דּוֹר שֵׁנִי שֶׁל מִצְרִי הֲרֵי הוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֶׂה עֲשֵׂה הוּא. חָזַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא וְאָמַר לֹא דָמֵי עֲשֵׂה בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲשֵׂה שֶׁבַּכֹּהֲנִים. עֲשֵׂה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אָסוּר בַּכֹּל. וַעֲשֵׂה שֶׁבַּכֹּהֲנִים אָסוּר בַּכֹּהֲנִים וּמוּתָּר בִּלְוִיִים וּבְיִשְׂרָאֵל.
Traduction
R. Jacob b. Idi b. Oshia dit: il arriva que l’on chercha querelle (sous prétexte de descendance des prosélytes) à une famille de cohanim du midi; Rabbi chargea R. Rominos d’examiner le fait, et il se trouva que l’arrière grand mère avait été convertie au judaïsme à l’âge de moins de 3 ans, de sorte qu’elle était bien apte à épouser un cohen; car R. Oshia, conformément à R. Simon; dit qu’une prosélyte aussi jeune peut devenir l’épouse d’un cohen. Selon R. Zeira, on peut expliquer ce fait d’après tous les avis, même de ceux qui n’admettent pas la distinction d’âge; car il dit au nom de Bar-Ada neveu de R Juda, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan, que la fille d’une prosélyte devenue juive à l’état nubile est apte à épouser un cohen parce qu’elle est née du fait d’une transgression accomplie pour remplir un précepte affirmatif, savoir: Il devra épouser une femme qui soit vierge (Lv 21, 13); et de même il est dit (Lv 21,14): Il ne devra prendre pour femme qu’une vierge d’entre son peuple, non celle qui est née d’un prosélyte. Or, lorsque le résultat d’un précepte affirmatif mène à une défense, l’acte affirmatif l’emporte. Mais alors, objecta R. Oshia, pourquoi la Loi interdit-elle la 2e génération d’une égyptienne, puisqu’il s’agit aussi d’une défense provenant de l’accomplissement d’un précepte affirmatif (Dt 23, 9) lequel doit l’emporter? A cette objection R. Oshia a répondu lui-même, en disant que l’on ne saurait comparer un précepte affirmatif adressé aux simples israélites avec ceux qui sont adressés aux cohanim; le premier est interdit à tous, tandis que le second est seulement applicable aux cohanim, non aux lévites, ni aux simples juifs.
Pnei Moshe non traduit
מעשה במשפחה בדרום וכו'. גרסינן להא גם בפ' הערל בסוף הל''ב:
כר' שמעון. הכשירה דס''ל דפחותה מבת ג' כשרה לכהונה:
אמר ר' זעירא. דלא היא דהאי עובדא כד''ה היא דאפי' רבנן מודו בולד גיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' כשרה כדמפרש ואזיל:
ולד בוגרת. שנשאת לכ''ג כשר מפני שהוא בלא תעשה שבא מכח עשה דהעשה בבתוליה יקח דרשינן ולא הבוגרת שכלו בתוליה וכל ל''ת דכה''ג עשה היא וה''נ דכוותה מעמיו יקח אשה ולא גיורת וכו' ואינו אלא איסור עשה:
הרי דור שני של מצרי. הנולד ממצרי ראשון וג''כ אינו אלא איסור עשה דור שלישי יבא ולא מקודם ואפ''ה הולד שני אסור:
חזר ר' הושעיה ואמר לא דמיא עשה שבישראל עם העשה שבכהנים. דבמצרי עשה השוה בכל הוא ואנן לא אמרינן דולד עשה מותר אלא בעשה שבכהנים:
רִבִּי זְרִיקָן אָמַר רִבִּי זְעוּרָא בָּעֵי. כְּלוּם הוּא מִתְכַּוֵּין לֹא לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְכִי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֲבוֹתֵיהֶם הָיוּ. נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא לַזְּכָרִים שֶׁמָּא לַנְקֵיבוֹת.
Traduction
R. Zerikan ou R. Zeira fit remarquer qu’en parlant des ancêtres, on pense aux patriarches Abraham, Isaac et Jacob; or, comment peut-il dire qu’à ses ancêtres ''Dieu a promis par serment de donner la terre sainte'' pour leurs enfants? N’est-ce pas exclusivement aux fils, non aux filles (17)Question non résolue et sans importance sit R. Simson de Sens.?
Pnei Moshe non traduit
רבי זריקא אומר. דר' זעירא בעי על עקרא דהאי מילתא וכי מאי מהני אמו מישראל לכך דכלום הוא אומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו לא לאברהם ליצחק וליעקב הוא אומר וא''כ וכי אברהם יצחק ויעקב אבותיהם היו לאלו שאמן מישראל דלמי נשבע הקב''ה לא לזכרים לתת להם הארץ שמא לנקבות בתמיה:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה גֵּר עַצְמוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא. מַה טָעֲמָא כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. לְשֶׁעָבַר הָיִיתָ אַב לָאֲרָם. וְעַכְשָׁיו מִיכָּן וְהֵילֶךְ אַתָּה אַב לְכָל הַגּוֹיִם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי דְרִבִּי אַבָּהוּ וְהוֹרֵי כְּרִבִּי יְהוּדָה.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Juda que même le prosélyte au 1er degré (non d’une mère juive) dira la formule en offrant les prémices, parce qu’il est dit (Gn 17, 5): Je t’ai destiné pour être le père d’une foule de nations; c.-à-d. jusqu’à présent tu n’étais qu’un père en Aram, et désormais tu seras le père de toutes les nations (aussi tout prosélyte peut se dire son descendant). R. Josué b. Seir dit que l’avis de R. Juda sert de règle. Lorsqu’un fait analogue fut invoqué devant R. Abahou, il enseigna de suivre l’avis de R. Juda.
Pnei Moshe non traduit
תני בשם ר' יהודה. דפליג אמתני' אלא אף הגר הראשון בעצמו מביא וקורא וכדמפרש ואזיל מה טעם וכו' וכן הכריע ריב''ל להלכה כר' יהודה וכך עביד ר' אבהו עובדא כר' יהודה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source